איך לצלם בטלפון ולהיראות כמו הפקה

הפקנו סרטונים למותגים שרובכם מכירים.

מצלמות של עשרות אלפי שקלים, צוות של שמונה אנשים, יום צילום שלם.

ואני אגיד לך משהו שלא נעים למישהו בתחום שלי להגיד: הטלפון שבכיס שלך מצלם מספיק טוב. באמת מספיק טוב.

הבעיה אף פעם לא הייתה המצלמה.

למה סרטונים נראים חובבניים

תסתכל על סרטון שנראה לך זול. תנסה להגיד מה בדיוק לא בסדר בו.

רוב האנשים אומרים "האיכות". אבל אם תסתכל טוב, האיכות בסדר גמור. מה שלא בסדר זה ארבעה דברים אחרים, וכולם נראים ביחד כמו "איכות":

התאורה שטוחה. הקול מהדהד. המצלמה בגובה הלא נכון. והרקע מספר סיפור שלא רצית לספר.

תתקן את ארבעת אלה, ואותו טלפון בדיוק פתאום נראה כמו הפקה.

אחת: אור אחד, מהצד

זה השינוי הכי גדול, והוא חינם.

אל תעמוד מול חלון. אל תעמוד מתחת למנורה בתקרה. תעמוד כשהחלון בצד שלך, בערך בזווית של ארבעים וחמש מעלות.

למה זה עובד? כי אור מהצד מייצר צל. צל מייצר עומק. עומק זה מה שהמוח שלנו מזהה כ"תלת מימד", כלומר כמשהו יקר.

אור מלפנים משטח את הפנים ומוחק את כל הצללים. זו בדיוק התאורה של תמונת פספורט, ובדיוק ככה זה נראה.

אם אתה מצלם בערב: מנורה אחת מהצד, עם נייר אפייה או וילון דק מולה כדי לרכך אותה. זה מספיק.

שתיים: הקול חשוב יותר מהתמונה

זו האמת שהכי קשה לאנשים לקבל.

צופה יסלח לך על תמונה קצת חשוכה. הוא לא יסלח על קול שנשמע כאילו הקלטת בשירותים.

מה לעשות בלי לקנות כלום: תתקרב. כל פעם שאתה מכפיל את המרחק מהמיקרופון, אתה מרביע את ההדהוד. שני מטרים מהטלפון זה נורא, חצי מטר זה סביר.

תצלם בחדר עם דברים רכים. ספה, וילונות, שטיח, מיטה. חדר ריק עם קירות חשופים הוא התא ההדהוד הכי טוב בעולם, וזה בדיוק מה שאתה לא רוצה.

ואם כן קונים דבר אחד: מיקרופון דש קטן שמתחבר לטלפון. זה הפריט היחיד ברשימה הזאת ששווה כסף, והוא עולה פחות ממה שאנשים חושבים.

שלוש: גובה העיניים, לא גובה הידיים

רוב האנשים מחזיקים את הטלפון בגובה החזה ומצלמים קצת מלמטה.

זה נראה רע, וזה לא בגלל הזווית עצמה. זה כי זו לא זווית שבה אנחנו רואים אנשים בחיים האמיתיים. כשמישהו מדבר איתך, העיניים שלך בגובה העיניים שלו.

תשים את הטלפון על משהו. ערימת ספרים, מדף, חצובה זולה. גובה העיניים בדיוק.

וקצת מרחק. סלפי מקרוב מעוות את הפנים בגלל העדשה הרחבה. מטר וחצי אחורה, ואתה נראה כמו עצמך.

ארבע: הרקע מדבר לפני שאתה פותח את הפה

הצופה סורק את הרקע שלך בחצי שנייה ומחליט משהו עליך.

זה לא צריך להיות מעוצב. הוא צריך להיות בכוונה.

תשאל את עצמך: מה הרקע הזה אומר על העסק שלי? אם התשובה היא "שאני מצלם במטבח בין שתי פגישות", תזיז את המצלמה.

וטריק אחד: תתרחק מהקיר. שני מטרים בין הגב שלך לקיר יוצרים טשטוש טבעי ברקע, גם בלי מצב פורטרט. זה הדבר שהכי גורם לסרטון להיראות מצולם במצלמה יקרה.

תכלס

תעשה ניסוי אחד היום.

תצלם עשר שניות כמו שאתה מצלם רגיל. ואז תיישם את ארבעת הדברים ותצלם את אותן עשר שניות שוב.

תשים אחד ליד השני. ההבדל לא יהיה קטן, וזה אותו טלפון בדיוק.