ההוק: איך לעצור את הגלילה בשנייה הראשונה

יש לך סרטון טוב.

באמת טוב. השקעת בו שעות, אמרת בו משהו שאף אחד בתחום שלך לא אומר.

ואז העלית אותו, וכלום. 400 צפיות. שני לייקים, אחד מהם של אמא שלך.

הבעיה? היא לא בתוכן. היא בשנייה הראשונה.

מה באמת קורה בשנייה הראשונה

הצופה לא מחליט אם התוכן שלך מעניין. הוא מחליט משהו הרבה יותר פשוט: להמשיך לגלול, או לעצור.

זו החלטה שנעשית לפני שהמוח בכלל עיבד מה אמרת. היא רגשית, מיידית, ואוטומטית.

וזה אומר דבר אחד: כל מה שבנית אחרי השנייה הראשונה לא קיים, אם השנייה הראשונה לא עבדה.

שלוש טעויות שהורגות הוקים

הטעות הראשונה: להתחיל בהקדמה.

"היי חברים, אז היום אני רוצה לדבר איתכם על..."

עד שסיימת את המשפט, הצופה כבר בסרטון הבא. הוא לא חייב לך כלום.

הטעות השנייה: לצעוק במקום לסקרן.

הרבה יוצרים חושבים שהוק חזק זה הוק רועש. אז הם צועקים, קופצים, שמים אפקט קול.

זה עובד פעם אחת. אחר כך זה מרגיש זול, והצופה מפתח חסינות.

הטעות השלישית: הבטחה שהתוכן לא מקיים.

קליקבייט מביא צפייה אחת ושורף אמון לכל השאר. האלגוריתם רואה שאנשים יוצאים אחרי שתי שניות, ומפסיק להראות אותך.

מה כן עובד

הוק טוב עושה דבר אחד: הוא פותח לולאה שהמוח חייב לסגור.

הנה ארבעה מבנים שעובדים כמעט בכל נישה:

1. הניגוד

"כולם אומרים לך לפרסם כל יום. זה בדיוק מה שהורג לך את החשבון."

אתה לוקח אמת מוסכמת והופך אותה. הצופה עוצר כי הוא צריך לדעת אם הוא טעה כל הזמן הזה.

2. התוצאה קודם

"הסרטון הזה הביא לי 11 פניות. הוא צולם בטלפון, בחניון."

מתחילים מהסוף. הצופה נשאר כדי להבין איך.

3. השאלה שכואבת

"למה הפרופיל שלך נראה מקצועי ועדיין אף אחד לא פונה?"

לא שאלה כללית. שאלה שהצופה שאל את עצמו בשבוע האחרון.

4. הווידוי

"טעיתי בגדול בשנתיים הראשונות שלי."

אנשים עוצרים בשביל כנות. זה נדיר ברשת, ולכן זה בולט.

הכלל שמסדר את הכל

תסתכל על ההוק שכתבת ותשאל: האם מישהו שלא מכיר אותי היה עוצר בשבילו?

לא "האם זה נכון". לא "האם זה מקצועי".

האם זה עוצר.

אם התשובה היא לא, זה לא הוק. זו הקדמה.

תרגיל להיום

קח את הסרטון האחרון שהעלית.

מחק את שלוש השניות הראשונות שלו.

תקרא מה נשאר. ברוב המקרים, אתה תגלה שההוק האמיתי שלך היה קבור שם, בשנייה החמישית.

זה בדיוק המקום שממנו הסרטון היה צריך להתחיל.

באהבה, מתן ועומר.